"…יש לי סיבות אישיות 
להיות אחת שכזאת 
ולמרות שאני משתדלת מאוד 
יש לי סיבות טובות 
עם המון מטרות ברורות… 
אף אחד לא יבין 
וממילא גם לא ישאל 
אף אחד לעולם לא יבין 
וממילא זה מיותר 
ואנשים בפינה צוחקים עלי 
ואני מבינה הם רואים 
רק את מה שנראה"… 

אני, גיתית פרימה אברמוביץ, בת 33, בעלת תואר ראשון במדעי הרוח והחברה,  מושבניקית, רווקה ורומנייה. אוהבת לבשל, לרקוד, לטייל, שפות וארוטיקה.

אז למה אני בעצם כאן? "בגלויות" אתן בטח שואלות, כי יש כ" המון נשים מדהימות….

זה לא העניין של המשקל וה60 קילו פחות, זה המקום של לבחור אם לחיות או למות

במה את בוחרת ? ! למען עצמך, האם את מוותרת על עצמך, לחיות פיסית, למות בפנים.

בגיל 6 , אחי נהיה כבד שמיעה.

בגיל 8.5 , אבא שלי חלה.

בגיל 9, הפכתי להיות צמחונית.

בגיל 9.5 הייתי כבר אנורקטית.

בגיל 10, הותקפתי מינית בפעם הראשונה ע"י חבר של הוריי שנמשך כ11 שנה.

בגיל 10 ויום, הפכתי להיות בולימית.

בגיל 16 וקצת הפכתי להיות אכלנית כפייתית.

בשיא הייתי 115 קילו , עליתי וירדתי מיליונים של קילוגרמים.

 הייתי הפסיכולוג של עצמי, אני הייתי לבד בעולם, אף אחד לא ראה אותי לא שמע אותי.

בגיל 25, זה היה רגע השיא ברגע אחד שבריר של שנייה שהייתי צריכה לקבל החלטה.

האם אני רוצה לחיות?

התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי פעם ראשונה בחיי, המשפחה התנגדה, שתבינו יש לי משפחה מדהימה שסבלה בעצמה הם תפסו אותי כילדה הבכורה, חזקה ואיתנה, שבעצם הייתי כה שברירה.

תמיד שפטו אותי, ביקרו אותי בטוב ברע, לא קיבלו אותי, לא ידעו איך לאכול אותי.

אבל החלטתי "לנצח" את כולם, אך קודם כל עשיתי משהו פעם ראשונה למען  עצמי

אני נפלתי כ"כ עמוק רק בשביל לקום- בשביל לבחור לחיות.

אגב, סיימתי תואר בהצלחה, הורדתי יותר מ60 קילו.

אבל הכי חשוב התחלתי לחייך, לחיות עם, לקבל שזה שם, שזה תמיד קיים.

זה תמיד יושב על הכתף כמו נרקומנית שמכורה לסם. זה מפחיד  מה יהיה הטריגר הבא  שיעורר את המחלה הארורה.

אני כל הזמן מפחדת שלא יאהבו אותי ומה יחשבו עליי, תמיד לרצות את כולם לשקר לעצמי ולאחרים.

אבל החלטתי להסתכל במראה ולחייך, בהתחלה זה היה מזויף אבל אז פתאום

זה קרא באורח פלא מופלא באמת חייכתי מעומק הלב.

ואז כבר לא מול המראה זה קרה,
"…אל תחפש רחוק 
תישאר קרוב 
כי ככה זה 
לאהוב את עצמך 
לא מול המראה 
תיכנס לתוך 
כן זה יכול 
להאיר אותך…" 

אני עדיין צריכה לדעת לסלוח לעצמי , להפסיק הרס עצמי, לקבל אותי איך שאני קילו פחות או קילו יותר ולאהוב אותי בדיוק כמו שאני, לחבק וכבד את עצמי לפניי כולם..

חלק מהתהליך שלי כבר עשיתי , עכשיו הגיע ההמשך של המסע שלי, אולי גם שלך.

אז בהצלחה לי וגם לך,

אני בטוחה שתצליחי , כי אם אני נפלתי וקמתי נפלתי וקמתי גם את יכולה.

תזכרו נפלתן, התרסקתם זה בשביל שיעור, זה בשביל לקום.

שלך ותדעי שאני כאן בשבילך,

גיתית