אני הדס, בת 33, נשואה +2, צלמת הריון לידות ומשפחה ומחברת הספר בטבע הבריאות.

החיים היו סטנדרטיים, או בלשון פשוטה "רגילים". סיימתי תואר, התחתנתי, עבדתי במשרה טובה… ותכננתי להוציא ספר לאור. ואז גיליתי שאני בהריון. ההריון לא היה מתוכנן והלידה היתה טראומטית ושינתה את חיי. תהליך ההחלמה שלי היה ארוך, נותחתי בקיסרי חירום, נוצרו קרישי דם ובצקות, ולא חזרתי הביתה כ-3 שבועות לאחר הלידה. בני לעומת זאת חזר וטופל ע"י אביו. 

חוויתי דיכאון אחרי לידה. לא רציתי להחזיק את ילדי, לא עניין אותי מתי אכל ומתי היתה היציאה האחרונה שלו. עצבן אותי שכל העולם סביבו ולמי הוא דומה… בעוד אני כואבת, מדדמת, מקריבה את גופי ונפשי, מנסה להחלים ומרגישה שעולמי וחיי נגמרו. לא כך חשבתי שזה להיות אמא. הרגשתי זקנה, עייפה, וחוויתי תסכול. מהצד נראיתי רגיל לחלוטין. אפילו חייכתי והתאפרתי שבאו אורחים… אפילו הכנתי קפה ובישלתי צהריים. שכולם הלכו, ישבתי ובכיתי. עברו בי מחשבות קשות. הבנתי כיצד הורים יכולים להצטייר מהצד כרעים ואכזריים וכי אנשים מסביבם לא חשים במצבם הנפשי. 

התחלתי לדבר על הנושא עם בעלי. ביקשתי ממנו לא להעיז לבקש ממני עוד ילדים. סיפרתי לו שאני לא מבינה מה ההתלהבות מילד. שהגוף שלי פצוע, הבטן שלי פתוחה לרווחה. לא הרגשתי שאוכל להחלים מזה ולחזור לעצמי לעולם. כל אישה שבאתי לדבר איתה, ישר שיתפה אותי בחוויה שלה ולא ממש נתנה לי לדבר. אבל מכך הבנתי אט אט שאני ועוד הרבה נשים חוו את אותה תחושה. פשוט יש כאלו שלא קראו לזה בשם או לא דיברו על זה. 

חשבתי על מהי הדרך הנכונה עבורי וגמעה בי החלטה: הפתרון להחלמה עבורי היה לעזוב את העבודה, ולהתמודד עם האמהות פנים אל מול פנים. החלטתי להקדיש זמן משמעותי להישארות בבית ולגידול בני. לקחתי קורסים שעזרו לי לעבד את חווית הלידה שלי. דיברתי על זה עם כל מי ששאל, חלקתי בכי, אכזבה, שאיפות לא מוגשמות. למדתי המון על עצמי, ורק חיפשתי עם מי לחלוק ולשתף.

כעבור שנתיים מהלידה, הפתעתי את בעלי ואת עצמי והחלטתי שאני רוצה עוד ילד. ההריון המתוכנן הזה היה אחרת. ילדתי את נופר בלידה מופלאה, טבעית וללא אפידורל והפכתי להיות הגיבורה של עצמי. כיום אני מבינה שאנחנו יולדות עם הראש ומשם צומח הרגש ועימו ההצלחה. בחרתי לעסוק בצילום הריון ולידה כדי לחזק את הבטחון של האישה בעצמה ולתת לה את האפשרות להתרכז בלידה ולא במה שקורה מסביב. לשקף לה בסיום הלידה את כל התהליך העצום שחוותה בהבאת חיים לעולם.